חוגגים פסח בצל מגיפת הקורונה

העולם משותק. מגיפת הקורונה משתוללת ומכה בכל העולם ללא הבדל דת גזע או מין. כולנו חוטפים.

אנחנו כבר 3 שבועות מכונסים בבית וזוהי תקופה מאתגרת לכולנו.

השהייה בבית אינה זרה לי. במהלך ההיריון עם איתי נדרשתי לשמירת הריון - 3 חודשים של בית. מטיילת בין חדר השינה, לסלון. הרבה זמן לקריאה, מחשבה ומנוחה פיזית ונפשית. אז התנאים היו שונים - לא עשיתי דבר מלבד לגדל ייצור בלונדיני וכחול עיניים ברחמי. כל מטלות הבית עברו במיידי לרועי שעמד במשימות בגבורה מעוררת הערצה והערכה. אבל הפעם המצב שונה. אין לי "תירוצים"כולנו נדרשנו להתכנס בבית, הורים וילדים, ואין לי את הפריבילגיה למנוחה - לא נפשית ובטח שלא פיזית.

מלבד הקיטורים הקבועים על עומס בבישולים, כלים, כביסות וקיפולים אני חושבת שהאתגר הגדול הוא לשמור על בריאות הנפש של כל דיירי הבית.

ילד בן 2.3 וילדה בת 6.5 שלכל אחד צרכים משלו - הפעלה, למידה והעשרה ברמות שונות, אבא שעובד מהבית ואימא אחת שמג'נגלת בין כולם ומנסה למצוא גם לעצמה כמה דקות של זמן אישי. לא תמיד זה קל.

לשמחתי הילדים יודעים להפעיל את עצמם והתקופה הזו מלמדת אותם יצירתיות ושיתוף פעולה ויכולת להמציא יש מאין ועם כל זה שאנחנו זוכים לרגעי חסד ושמחה מהביחד המשפחתי, אחרי 3 שבועות בבית אני רואה שהדבר שהכי חסר להם זה החברה. הניתוק החברתי מתחיל לתת אותותיו וזה החלק הקשה ביותר.

נכון שלנו המבוגרים קל יותר להתמודד. אנחנו מדברים בטלפון, עושים שיחות ווידאו וזום, אבל למרות שהילדים שלנו נולדו לדור של מסכים ושולטים ברזי הטלפון והיוטיוב, אני מבינה שהמסכים עבורם הם בילוי, לימוד והעשרה והם לא יכולים להוות תחליף למפגש, שיחה, חיבוק ומשחק.

הריחוק מהמשפחה המורחבת קשה לכולנו והוא מתעצם ככל שאנחנו מתקרבים לחג הפסח. מאז נישואי לרועי כבר יצא לי לחגוג את ליל הסדר בנפרד מאימי ואחותי, אבל זו הפעם הראשונה שכל אחת מאיתנו חוגגת לבד בביתה. גם המשפחה של רועי, שהיא גדולה וענפה וכל שנה השבט חוגג יחד, תאלץ להפריד כוחות השנה וזה מוזר לנו בדיוק כמו שזה מוזר לאלפי משפחות בארץ ובעולם.

אז במקום ליפול למרה שחורה, החלטנו להתארגן על ליל סדר קצת שונה כך שלמרות הריחוק נוכל כולנו להרגיש ביחד.

כן. כן. גם אצלנו סבא שוע (אבא של רועי) יערוך את הסדר בשידור משותף בזום וכולנו נוכל לראות ולשמוח יחד בקריאת ההגדה. מעבר לצד הטקסי שבו כולנו ניקח חלק, החלטתי שגם בצד הקולינרי אנחנו צריכים לפחות משהו אחד שינציח את המסורת משפחתית הקטנה של משפחתה של אימי - משפחת וונש.

סבא וסבתא שלי (מינקה ושרוליק וונש ז"ל) עלו מטרנסילבניה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ולאחר תקופה במחנה מעפילים בעתלית הגיעו לנחלת יהודה ועבדו בסלילת כבישים בבית עובד. עוד לפני שעלו לארץ, סבא למד בבוקרשט זגגות ולכן לאחר שלב ההתאקלמות בארץ, מצא את מקומו כפועל בבית החרושת לניפוח זכוכית "גביש" שבראשון לציון. לאחר פשיטת הרגל של המפעל בתחילת שנות ה 70, פתח סבא חנות עצמאית למסגור תמונות וזגגות בניין, שבו הוא וסבתא עבדו עד למותו הפתאומי בגיל 71 כשאני הייתי בת 14.

סבא וסבתא חיו בצניעות, אך היו נדיבים ושמחים בחלקם. בכל פעם שבאנו לבקר אותם בראשון לציון, ידענו שתמיד תמיד יהיו מספר מאכלים קבועים: מרק עוף, שניצלים, עוגיות רחת לוקום (שעליהם גם כתבתי), מלפפונים כבושים - צנצנת במלח וצנצנת בחומץ וכמובן סלט "היינאקרץ". סלט ביצים, תפוחי אדמה ובצל שסבתא הכינה בכל ימות השנה והפך עבורנו למאכל מסורתי בחג הפסח, גם שנים לאחר מותה של סבתא.

כשסבתא מינקה עברה לדיור מוגן היא הורישה לאחותי ניצן את המתכון את מטחנת הבשר הידנית (שאותה קיבלה מסבא כאשר אימי התינוקת החלה לאכול מוצקים). בכל שנה בפסח ניצן מכינה את הסלט בהתאם להנחיות של סבתא ובכל שנה אנחנו צוחקות שסבתא בטח היתה אומרת: צריך עוד מלח.

השנה, בגלל הריחוק שנכפה עלינו החלטנו שכל אחת תכין את הסלט המסורתי וככה נצליח לשמר במקצת את המסורת המשפחתית גם אם לא נוכל לחגוג יחד.

זכרתי שהסלט של סבתא מכיל ביצים קשות, תפוחי אדמה מבושלים ובצל, אך מכיוון שזו הפעם הראשונה שאני מכינה את הסלט, היה חשוב לי לדייק ולכן ביקשתי מניצן לשלוח לי את המתכון.

לקראת כתיבת המתכון בבלוג, ניסיתי להתחקות אחרי השם שאנחנו מכירות כסלט "היינאקרץ", אך לצערי בכל חיפוש שעשיתי בגוגל לא נמצא אזכור לשם. חיפשתי מתכונים של סלטי ביצים ותפוחי אדמה רומניים, ואכן מצאתי אבל בכולם נעשה שימוש בבצל ירוק או במיונז. בסוף מצאתי באתר של מתוכנים רומניים מבית אימא סלט שנראה דומה מבחינת המרכיבים והכמויות ונקרא "אנקס סלט ביצים ובצל" ושוב מוזכר בו הבצל הירוק. בשלב הזה הבנתי שכנראה אכן מדובר באותו סלט, רק סבתא המירה את הבצל הירוק בבצל לבן.

אחרי שגוגל לא ידע לספק תשובות ראויות פניתי לאימא שושו, אולי היא זוכרת את משמעות השם.

אימא אמרה שכנראה השם מגיע מיידיש ולמיטב זיכרונה תרגום המילה "אקרץ" הוא לחתוך או למעוך ואולי זה הכיוון. ואם זה הכיוון, הרי שעכשיו כבר נדרש לפנות לשוע ורותי חמי וחמותי, שבקיאים גם במטבח המזרח אירופאי וגם בשפה היידית. ואכן, כמו שאימא חשבה, השם לסלט נגזר מאופי הכנתו ע"י סכין הקיצוץ שאיתה קצצו את תפוחי האדמה, הביצים והבצל (כיום הסכין מוכרת לנו כסכין קופיץ).

ומטחנת הבשר - איך היא משתלבת?! כנראה שסבתא החליטה לשכלל את השיטה ובמקום לקצוץ ידנית ולעבוד קשה, בחרה להיעזר ב"קדמת הטכנולוגיה" של שנות ה 40 ,לשם מעיכת המרכיבים.

אז מה יש לנו במתכון של סבתא מינקה ז"ל:

חומרי גלם הכי פשוטים ובסיסיים שיש: תפוחי אדמה, ביצים, בצל, שמן "רגיל", מלח ופלפל.

כמויות:

8 תפוחי אדמה גדולים

10 ביצים

בצל בינוני-גדול

שמן חמניות - לפי העין (אני שמתי כ 2-3 כפות)

מלח ופלפל שחור - לפי הטעם

ערב קודם - לבשל תפוחי אדמה וביצים ולשמור בקירור (קל יותר לטחון כאשר המצרכים קרים)

לאחר קילוף תפוחי האדמה והביצים, טוחנים יחד עם הבצל החי את כל הרכיבים במטחנת בשר (ידנית או חשמלית).

לאחר מכן מוסיפים שמן, מלח ופלפל שחור ומערבבים עם מזלג

זהו. שומרים בקירור.

מומלץ לאכול על מצה עם פרוסות עגבניה, או כסלט קר עם ירקות חתוכים.

בהזדמנות זו אני רוצה לאחל לכולכם חג שמח וכשר ולהקדיש את הפוסט הזה באהבה גדולה לאימא שלי שחוגגת השנה את יום הולדתה בדיוק בערב החג. אז אומנם נהיה רחוקות פיזית, אך את בלב שלי ושל כל המשפחה 24/7 - 365 יום בשנה.

אוהבים אותך💖

מזל טוב אימא ויום הולדת שמח🎉🌹