Good to be back

עדי ברק אגמון

17 באפר׳ 2022זמן קריאה 4 דקות

ידעתי שהרבה זמן לא כתבתי כאן, אבל לא זכרתי כמה זמן.

שנה וחצי.

מסתבר שהפוסט האחרון שלי היה בראש השנה 2020 והינה עכשיו כבר פסח 2022 מאחורינו.

זו היתה שנה וחצי שבה זנחתי את כל מה שעשיתי בשנתיים שקדמו לה וחזרתי לעשות את מה שעשיתי כמעט כל חיי הבוגרים. חזרתי לעסוק בשיווק וחזרתי לתחום הכי מאתגר שיש -קמעונאות, ולקבוצה הכי מעניינת ומאפשרת שיש - קבוצת H&O. שלוש רשתות שונות, קהלי יעד שונים, מועדוני לקוחות, אתרי סחר ועבודה סופר סופר מרתקת ושואבת שמאפשרת לי יצירתיות ומפגשים ועבודה עם אנשים מעניינים, מעשירים, מלמדים ובעיקר נעימים.

כשהזמנתי את המשפחה לעשות אצלי את הסדר לא לקחתי את כל זה בחשבון.

כל השנים אנחנו חוגגים אצל רותי חמותי או בעין גדי אצל אימא שלי וכבר תקופה ארוכה שיש דיבור על כך שיגיע הרגע שדור ההמשך ייקח פיקוד - והינה לקחנו.

טבילת האש הראשונה שלנו היתה אתמול עם סדר פסח מצומצם ואינטימי - ההורים שלו, אימא ואחותי שלי והקטנטנים כמובן. שאר בני המשפחה התפזרו - חלק לחו"ל וחלק ל"צד השני" של המשפחה.

אינטימי לא אינטימי - ארוחת סדר פסח היא לא עוד ארוחת ערב, היא אירוע שיש להיערך אליו ולהתכונן אליו.

אז עשינו רשימות. ועוד רשימות וקניות והשלמות והגענו ליום חמישי עם מקרר מלא פרודוקטים ומעט מאוד זמן לטפל בהם🤦🏼‍♀️.

חמישי בבוקר מתחילים לעבוד על הבשר. יותר נכון, רועי מתחיל לעבוד על הבשר. הפעם מכינים צלי בקר ביין אדום של רות אופק בעלת הבלוג שמח במטבח בגרסת הנתח השלם.

אני בעבודה הוא בבית עם הילדים (זוכרים - המורים בחופש, אנחנו לא). שני נתחים של כתף 5 מוטבעים ביין אדום עם שלל תבלינים והולכים לנוח במקרר.

אני חוזרת מהעבודה הישר אל המטבח - אל המרק שבאחריותי. מכינה את המתכון הקבוע שלי בסיר גדול ונדרשת להגדיל כמויות - לחץ. כמה מים על כמה עוף? מי שמכיר אותי וקרא את הכתבות בבלוג יודע שאני פריקית של כמויות ומידות. אז אני נכנסת לאתרים לחקור את הנושא וכל מה שאני מוצאת זה מתכונים "אמורפיים" - עוף שלם, 5 כרעיים, X כנפיים. אף מילה על משקל ואף מילה על כמות המים. זנחתי את האינטרנט וחזרתי למטבח. יהיה בסדר. הכפלתי את כמות העוף, הוספתי עצמות וגם מים. מה שיהיה יהיה. אחרי שעה וחצי של בישול תיקנתי קצת טעמים וידעתי שאפשר לעשות✔ על המרק .

יום שישי נוהל כמו מבצע צבאי בואכה סרוויס במסעדת מישלן.

לו"ז ברור - מי עושה מה בכל רגע נתון.

אני מוותרת על הריצה בכדי להתחיל בבישול הצלי - רוצה אותו כמה שיותר זמן בבישול ארוך.

שש וחצי בבוקר רועי צורב את הבשר ואני כבר פורסת בצל, כרישה ושום וקולפת שורשים. מתחילים בקרמול הבצל. הבית עוד לא התעורר ואנחנו כבר בעיצומה של העשייה. מוסיפים ירקות, מחזירים את נוזלי המשרה לסיר, מביאים לרתיחה ואז מחזירים את הבשר. מסדרים אותו יפה יפה בסיר שיהיה לו נוח, מכסים בצרור פטרוזיליה, מביאים לרתיחה. מורידים אש מכסים ושוכחים.

ניקוי מהיר של המטבח. 8:00 בבוקר ואנחנו מוכנים לקפה של הבוקר☕

מתלבטת מה עושים קודם: קניידאלך או מוס שוקולד. שניהם צריכים "זמן קירור".

הולכת על קניידאלך - נכון שהמתכון של חיים כהן פשוט ביותר ומוצלח ביותר אך הוא דורש תכנון וזמן - מכינים. נותנים לנוח חצי שעה. בודקים שלא נוזלי מידי /קשה מידי ואז עוד שעה וחצי מקרר לפני הכנה שגם היא לוקחת כחצי שעה +/-. מכינה את הבלילה ולמקרר.

מוס שוקולד - מסורת זו מסורת. כבר כתבתי עליו בעבר בפוסט של פסח החג הכי טעים שיש. ההכנה לוקחת לי 10 דקות גג - ולמקרר. גם המוס מאחורינו ✔

מה עכשיו?

אנחנו רק 8 אנשים אבל אי אפשר רק קינוח אחד. חייבים איזו עוגה בשביל הקפה. לא?!

בא לי משהו עם פרג. מחפשת מתכונים. לא נסגרת על מתכון ספציפי ואז שומעת קול פנימי שאומר לי "אין לך מה ללכת רחוק, יש לך את "עוגת הבית" שלך. זו שאת עושה מאז גיל 14, זו שאימא אוהבת, זו שהכנת כעוגת כלה לאחותך, זו שתמיד תמיד תתמיד תזכיר לך את הבית".

סוגרת את המחשב ופותחת את מחברת המתכונים שלי בעמוד הראשון: עוגת אגוזים וקוקוס של נירה שויאר.

במתכון מילדותי כתוב שוקולד לבישול, ואני חושבת על הדרך שעברתי (והקולינריה הישראלית עברה) מאז ימי הצמקאו ועד השוקולד 70% שאני קונה בחנויות המתמחות.

קוצצת את האגוזים ואת השוקולד וחושבת על המטבח הקטן של אימא שלי בקיבוץ ועל איזה דברים נפלאים עשיתי בו. לא הכנתי את העוגה הזו כבר שנים, אבל הגוף זוכר ובלי לשים לב היא נכנסת לתנור ואני עוברת לשלב הבא.

מכינה קניידאלך ומוקסמת כל פעם מחדש מהכדורים הצפים והאוויריים בסיר שמבחינתי הם המתנה הכי טובה שאפשר לקבל לפסח. את האורז והפירה הכנתי "על הדרך" כך שתכלס סיימתי את המטלות הכבדות.

גפילטפיש - רותי חמותי מכינה כמיטב מסורת משפחת אגמון ואת סלט ההינאקרץ המסורתי של משפחת ברק אחותי ניצן מכינה.

אני עושה ספירת מלאי ומבינה שאפשר לנוח קצת... אז מסדרת שולחן. פורסת מפה. מוציאה את "הסרוויס" ואת הגדות הפסח שקיבלתי מ'מלכות וקסברגר' בבני ברק - 14 שנה הן מחכות במארז מהודר לרגע שבו אני אארח ואדרש להן.

חוזרים לבשר - אחרי 8 שעות של בישול מוצאים "לצינון ופריסה". כבר כשמוציאים את הבשר מהסיר אנחנו מבינים שיש בעיה - הבשר רך מאוד על גבול המתפרק (שאלו יהיו הצרות שלנו....) . שף רועי מתייעץ עם שפים עדי ואנחנו מחליטים לתת לו אקסטרא זמן קירור ומתחילים לחשוב על plan b - אולי להגיש מנת "חוטים חוטים". אחרי הצינון מנסים לפרוס שוב - הפעם מצליחים. אומנם לא פרוסות מדויקות ויפות וכאלו שיודעות להצטלם יפה, יותר בכיוון של "צ'אנקס" עסיסיים ומגרים כאלו שרואים רק בסרטים....

מעמיסים מעל את ירקות השורש והרוטב ומכניסים לתנור להשחמה עד ההגשה