שנים שאני אופה. מהילדות. כל השנים אופה. למשפחה לחברים לאירועים. אופה הכל - מהעוגות הפלצניות ביותר ועד העוגיות הפשוטות והטעימות ביותר.

עובדת עם בצק סוכר מהימים שעוד קראו לו RFM, מזלפת, מפסלת, מקשטת. הכל מהכל. אה מה מה...רק אופה. רק קינוחים. רק מקציפה ומתפיחה ומרדדת ופורסת. לאפות זה קל. עושים מה שכתוב, מכניסים לתנור וזה יוצא. לעומת זאת הבישול, זו כבר אופרה אחרת. פחד אימים.

 

שתבינו, אני קיבוצניקית בלי שורשים "מהמטבח של אימא" אין לי "ריחות של בית", אין לי זיכרונות ילדות הקשורים למעדנים ומאכלים שאימא או אבא בישלו.

אההה. רגע נזכרתי. אבא היה מטגן לנו לוף . במרפסת על גזייה ומחבת. כן, זה היה מעדן.

 

כשכבר הייתי בוגרת ועצמאית עם ניסיון קולינרי ממיטב המסעדות ובתי הקפה בתל אביב מצאתי את עצמי עם הרבה זמן פנוי ולקחתי על עצמי משימה: ללמוד לבשל.

כמי שמגיעה מאסכולת הדיוק של האפייה, הפחיד אותי עד מוות נושא התיבול: מלח, פלפל, כמון, כורכום....

כמה מלח? כמה פלפל? אל תזרקו סתם תבלינים לאוויר. תנו לי מידות: כפית, כף, 30 גר' 40 מ"ל? משהו שאפשר לעבוד איתו....

 

על מדף הספרים שכב לו הספר הראשון מסדרת 'ששת' של 'על השולחן' (הספר האדום) שהיה עבורי התנ"ך של המטבח: ממנו למדתי לעשות מרק עוף וממולאים ופסטה עם ירקות, ומרק מינסטרונה וכן, כן גם שניצלים.

אורז למדתי לבשל מהוראות ההכנה של השקית וקציצות ברוטב אדום למדתי להכין מאימא של חבר ש"הכתיבה" לי, אבל בפועל המציאה עבורי את המתכון. 

ספריית ספרי הבישול שלי התרחבה מאוד - אם זה חיים כהן, אהרוני, ארז קומורובסקי, כל סדרת 'ששת' של 'על השולחן', ספרי אפיה שונים, קרין גורן, גורדון רמזי ועוד חברים מוכשרים וטובים ולמרות שכבר עשיתי צעד ועוד צעד לכיוון הבישול, המציאות הוכיחה שאופה נשאר אופה והנחתום כן מעיד על עיסתו ובסופו של יום עיקר השימוש בספרייה הענפה היה לאפיה.

 

בשנים האחרונות קרו שני אירועים טקטוניים:

1. התברגנתי: הקמתי משפחה נפלאה ויש לי שני ילדים קטנים וקסומים בבית.

2. הפלטפורמות הדיגיטלית העדכניות חשפו בפני עולם נפלא ומופלא של בשלניות, אופות ואנשים שחולקים את כשרונם ואהבתם למזון.

 

וכאן בעצם אתם נכנסים לתמונה

כמי שלא גדלה בתוך מטבח ואין לה מתכונים משל עצמה, אני מוצאת את עצמי יותר ויותר מנסה ומבשלת ואופה אתכם:

המאפים של קרן אגם הנשואה למאפייה מככבים אצלנו בכל אירוע חגיגי, הלחמניות והקציצות של יהודית אביב הלוחשת לאוכל כבר הפכו לקבועים בתפריט המשפחתי, מרק האפונה של ניקי ב אהוב במיוחד על בעלי ועוגת השוקולד של רות אופק שאצלה תמיד שמח במטבח זוכה לתשבוחות בכל פעם מחדש.

ונחשו מה השאלה הנשאלת ביותר כשאני מגישה את האוכל או העוגות למשפחה המורחבת או לחברים?

כן. נכון, מאיפה המתכון?

 

 

עוד קצת עלי:

​

עדי ברק אגמון. הברק שלי מהבית, את האגמון בעלי רועי הביא איתו יחד עם שני ילדים מקסימים ונבונים - מיקה ואלעד. 

יחד הבאנו לעולם את נועה פרפרית החופש שלנו, ואת איתי הקטן - הילד הקסום ביותר שיש ליקום להציע.

One big happy family

נועה כבר שולטת ברזי המטבח ונכון לעכשיו היא עושה כבר כמעט הכל. איתי משחק עם תבניות, בוחש, מערבב ולאחרונה התמכר לשטיפת כלים.

​

אני במטבח מאז היותי ילדה בת 10 בקיבוץ עין גדי - ילדה קטנה שמצאה שלווה ונחמה גדולה בין הביצים, הסוכר, הקמח והשמרים.

כנערה בקיבוץ, כחלק מתוכנית הלימודים, נדרשנו לעבוד יום בשבוע באחד ממקומות העבודה בקיבוץ ולאור חיבתי הרבה לאפיה בחרתי לעבוד בקונדיטורית הקיבוץ, שם למדתי ורכשתי מיומנויות רבות באפייה, ציפוי, קישוט והכנת קינוחים. לאחר שירותי הצבאי, שבתי לקיבוץ לנהל את הקונדיטוריה אשר סיפקה עוגות ומאפים למלונות ים המלח, למלון קיבוץ עין גדי ולמסעדות הקיבוץ.

האפיה היא חלק בלתי נפרד מחיי. גם כאשר יצאתי ללימודי האקדמאים, וגם במשך כל שנותיי כמנהלת שיווק בחברות גדולות ומוכרות, האפייה תמיד היתה שם עבורי כעוגן וכמקור לשלווה, לימוד, הנאה ונתינה.

 

כבר מעל ל 30 שנה שאני אופה ויודעת להכין עוגות מפוארות ומעוצבות, קינוחים מרשימים ומסובכים, אך בסופו של יום האפייה הביתית המנחמת והמפנקת היא שמעלה בי זיכרונות, מעוררת מחשבות ומעניקה לי תחושות נעימות של בית, חום ושייכות.

​

בין לבין, אני אשת קריירה כמו שאומרים - הרבה שנים בתחום השיווק ובין לבין מבשלת, אופה, מצלמת וגם קצת כותבת.  

​

מקווה שתהנו