במפגשי האפיה אשמח להנחות וללמד את רזי האפייה עם מתכונים פשוטים להכנה ומרשימים למראה, שאותם נבחר יחד בהתאם לרצונכם, תוך שימוש בחומרי גלם הקיימים בכל בבית

  • עדי ברק אגמון

הפינוק של שבת בבוקר

עודכן ב: ינו 8

בסוף השבוע התארחה אצלנו אלופת העולם והיקום - אימא שלי. לקראת השכבת הילדים היא שאלה אותי בשיא התמימות "מתי הם יקומו מחר, מאוחר?!"

ברגעים בהם אני לא יודעת אם לבכות או לצחוק, אני מעדיפה לצחוק ולכן מיד התפקעתי מצחוק והתפללתי שהפעם השעון יראה 06:00 ואולי בכלל 07:00 (אם לחלום אז בגדול...), בכל זאת שבת.


אני טיפוס של בוקר. מאז ימי בקיבוץ הייתי משקימה קום - השעון מצלצל ואני כמו חיילת על הרגליים בדרך לעבודה. גם כשכבר עזבתי את הקיבוץ והתמקמתי בתל אביב היקיצות המוקדמות המשיכו וזמן הזריחה נוצל היטב לריצות בפארק השכונתי שלי (פארק הירקון).

כשהכרתי את רועי, שגרת חייו של הספורטאי התאימה לי כמו כפפה ליד. קמים בשעות שהשמש עוד ישנה, יוצאים לאימון, חוזרים, מתקלחים ויוצאים לעבודה.

כשהגיעו הילדים אז הבנו שיש בעיה....

לא בגלל שקשה להם להירדם או שהם רוצים לישון איתנו לפעמים, אלא בגלל שקשה מאוד להגיד לילדה קטנה "ששש...לילה עכשיו, חושך, כולם ישנים...." כשאבא שלה כבר עם האופניים ליד הדלת :-)

ככל שנועה גדלה היקיצות שלה עברו מ 5:30 ל 6:00 ולפעמים גם פינקה אותנו ב 6:30 (כן...גם בשבת!!)


במשך השנה האחרונה, מאז שאיתי נולד, אנחנו לומדים שאיתי זה לא נועה, שבן זה לא בת ובעיקר לומדים ש- 04:50 זו שעה לגיטימית להתעורר ולמחוא כפיים. לפני מספר שבועות הצלחנו להזיז את שעת היקיצה ל- 05:15 (יש לי ילדים שעון שוויצרי. כשמתקבעים על שעה, זהו. זו השעה) ולשמחתנו בשבוע האחרון אנחנו עדים לשינוי מהותי....06:00. מי שישמע.

העניין הוא שילדים בגילאים הקטנים לא ממש יודעים מה זה שישי, מה זה חג ומתי שבת. העוקבים אחרי באינסטגרם מכירים כבר את הפוסטים הזויים שלי מ #השעות_הקטנות_של_הבוקר.


גם השבת, כשסבתא שושו באה לבקר, מצאנו את עצמנו עם סלון מבולגן כבר ב 6:00 בבוקר. לשמחתנו "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" ולכן זכינו להתפנק עם לחמניות משגעות מקמח כוסמין שמצאתי בבלוג של קרן אגם (נשואה למאפייה) וליהנות מריבת תפוז סיני שהכנתי בשישי לאחר שבזזתי את העץ של סיגל ואילן חברי היקרים.


היה לי ברור כשראיתי את התמונות של