"טיפה טיפה אני חוזרת לעצמי"

לא כתבתי כבר כמה שבועות. לא נכנסתי למטבח כבר כמה שבועות. ארזתי.

בשבועות האחרונים הראש, הנפש והגוף היו ממוקדים בדבר אחד: מעבר דירה - למיין, לזרוק, לארוז, לנקות, לפרוק, לסדר, שוב למיין, שוב לזרוק, שוב לנקות.

גם כשעוברים יש קדימויות: מיטות נקיות, מקלחות, שירותים - קודם כל צרכים בסיסים. אח"כ המטבח - לוודא שיש אוכל במקרר, לסדר את המזווה, את הכלים, להחליט איפה לשים כל דבר. מטבח גדול, יש מקום, רק צריך לזכור עכשיו באיזו מגרה הצלחות, איפה הסכו"ם ואיפה לעזאזל שמתי את כוסות המדידה.

המיקסר התמקם ראשון. חבר ותיק שלי שעבר איתי כבר מספר דירות. זו החמישית. חמסה עליו.

ורוד על אפור. אוהבת 💗

הבית כבר 70% מסודר. יש צורה, יש אווירה וכן, יש עוד ארגזים פה ושם, ויש עוד דברים חסרים, אבל זה החלק הפשוט של המעבר.

החלק המורכב יותר במעבר, זה העומס הרגשי, הנפשי והפיזי שמלווה את המעבר. הנפש מוצפת. הגוף עייף, הראש כל הזמן עובד. הפכתי כלי שרת. נמלה חרוצה ששכחה את עצמה.

אז הבוקר קיבלתי החלטה. אני לא מנקה. אני לא מסדרת. אני לא פורקת ארגזים. מה כן? אני אופה!

"טיפה טיפה אני חוזרת לעצמי, טיפה טיפה אני אוספת את השקט שלי..." ונכנסת למטבח החדש שלי.

מנקה את המיקסר, נזכרת איפה שמתי את הקמח, פותחת חבילה חדשה של שמרים, מתרגלת למטבח חדש ורחב ידיים, מתרגלת לשייש החדש ובוחרת לאפות את לחם הפצפצים של לייזה פאנלים.

כמעט שלושה שבועות שלא נגעתי במיקסר. מתרגשת. לוקח זמן למקד את הראש, לזכור סדר פעולות. אבל אז זה בא. ההרגשה הזו כשהבצק מתגבש והוא ריחני ויפה והלב נפתח. הלב זוכר.

זו פעם ראשונה שאני מכינה את המתכון ובמקום שום ופטרוזיליה החלטתי להשתמש בזעתר היפה שקטפתי ביום שישי במסגרת יום בחווה החקלאית עם נועה. כבר סיפרתי לכם פעם על החוויות שלי מהביקור בחווה החקלאית (מי שלא זוכר, מוזמן לקרוא כאן). הפעם הביקור היה בסימן עזרה ונתינה לטבע. ניכשנו עשבים שוטים מערוגות התירס, קטפנו זעתר בכדי לעודד צמיחה חוזרת ולמדנו להוציא שתילי שעועית לשתילה בעציץ מבלי לפגוע בשורשים. זו היתה הפוגה נעימה.

תמיד כיף לחזור לטבע. להתחבר לאדמה. והיום אני מתחברת שוב לעצמי, למה שאני רוצה ולמה שאני צריכה. ואני צריכה מתכון טוב, רוח נעימה ומוזיקה טובה. אז פותחת חלון, שמה לי ברקע את מירי מסיקה, וגלי עטרי ושלמה ארצי ואריק איינשטיין וקצת דני רובס ואופה. ונושמת. וכותבת.

לאט לאט הריח של השמרים, שמן הזית והזעתר מתפשטים בכל חלקי הבית.

זהו. אפשר להגיד שהמעבר הושלם. אני בבית.

"טיפה טיפה אני חוזרת לעצמי טיפה טיפה אני אוספת את השקט שלי..."

(דידי שחר למירי מסיקה)